הסכם ממון - זה שווה את זה 

לרוב, הדעה הרווחת היא כי בני זוג המחברים את חייהם זה בזה, יוצרים שיתוף בנוגע לנכסים של כל אחד מהצדדים. מכאן, שבעת פרידה, ישנה הנחה ברורה כי כלל הנכסים יחולקו שווה בשווה בין הצדדים. במרוצת השנים התפתחה הפסיקה וכן המחוקק ראה כי מתעוררת בעיה בכל נושא הקשור לחלוקת רכוש בין בני זוג.

במאמר התוכן הבא, נעסוק בנושא הרכוש ובחלוקתו בין בני זוג. נציג בקצרה את ההיסטוריה החקיקתית של הסדרי חלוקת הרכוש בין בני הזוג, וכן נסביר בפירוט על הדין הרלוונטי כיום. נבקש להעיר, כי מאמר זה הינו מאמר תוכן בלבד ולכן אין לראותו כתחליף לייעוץ עם עורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה. כל זאת נעשה ונכתוב עבורכם/ן, קוראים וקוראות:

הלכת השיתוף – חלה על זוגות נשואים כדת משה וישראל שהתחתנו לפני שנת 74':

הלכת השיתוף היא למעשה פרי פסיקתו של בית המשפט העליון. למעשה, הלכה זו חלה על בני זוג שנישאו לפני שנת 1974. מכאן, שהיא חלה על בני זוג הנשואים כדת משה. הלכת השיתוף מתבססת על החזקה, כי ככל שהדבר נוגע לנכסים משותפים שצברו בני הזוג יחד ברבות השנים, או לנכסים שבהם ניכרה כוונה של אחד מבני הזוג לשתף עם הצד השני, אזי, זכאים ואף חייבים בני הזוג בעת הגירושין, או הפירוד, במקרה של ידועים בציבור, לחלוקה שוויונית ביניהם, של כל אותם נכסים משותפים. הלכת השיתוף למעשה מבוססת על ההנחה כי בני הזוג תורמים תרומה ניכרת לרווחת המשפחה. במילים פשוטות ניתן לומר, שהלכת השיתוף פוסקת – כל הרכוש של בני הזוג יחולק שווה בשווה ביניהם.

הנכסים שעליהם חלה הלכת השיתוף, עשויים להיות: דירת מגורים, זכויות סוציאליות, נכס שנרשם רק על שם אחד מבני הזוג, נכס שנרשם לפני הנישואין, נכס שירש בן זוג אחד ונכסים עסקיים. יוער, כי בניגוד לנכסים שנרכשו במהלך הנישואין, נכסים שנצברו לפני הנישואין ורכוש שהתקבל במתנה או בירושה, שייך רק לבן הזוג שקיבל אותו – אלא אם הוסכם אחרת. ברור כי אם מדובר בדירת מגורים שהתקבלה בירושה, ובאותה דירה חיים בני הזוג, נראה בכך הסתמכות של בני הזוג יחד לחיים משותפים ולכן נוכל להחיל את הלכת השיתוף.

חוק יחסי ממון, התשל"ג–1973 (להלן: "החוק") – הסדר איזון משאבים:

עם חקיקת חוק יחסי ממון והסדרת הנושא בחוק הישראלי – יחול החוק על זוגות נשואים שהתחתנו לאחר שנת 1974. לפי החוק, בעת חלוקת רכוש שנצבר בין השניים במהלך שהותם ביחד וכאשר יחליטו על התרת נישואיהם או תביעה רכושית, ילכו הערכאות לפי הלכת איזון משאבים, שהיא חלוקה שוויונית בנכסיהם של הזוג, כאמור בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון. סעיף 5(ב) לחוק יחסי ממון מתייחס למצב שבו החלוקה תעשה, כאשר אחד מבני הזוג הלך לעולמו. אז, יועבר חלקו כמתואר בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון ליורשיו, במקומו.

חוק יחסי ממון, בעצם קובע הסדר של חלוקה שווה של רכוש משותף. אך חשוב להעיר כי המונח "רכוש משותף" לבני הזוג, לפי חוק, כולל את כלל הרכוש של בני הזוג, למעט מספר סוגי רכוש כדלקמן: קצבת זקנה, קצבת נכות, קצבת אלמנות, ורכוש שקיבל אחד מבני הזוג במתנה או לפני הנישואין. מעבר לכך, בהיעדר הסכמה אחרת בין בני הזוג (כפי שנסביר בהמשך), כלל הרכוש המשותף של בני הזוג הוא רכוש בר איזון.

הסכם ממון:

אחד החריגים לכלל איזון המשאבים, הוא בעצם עריכה של הסכם הממון. האחרון, הוא למעשה חוזה לכל דבר ועניין, שבמסגרתו מגיעים בני הזוג, יחד, להחלטה כיצד תתבצע חלוקת הרכוש ביניהם במקרה של פרידה. מכאן, שמומלץ לערוך את ההסכם בטרם הנישואין, בזמן שבו בני הזוג מתנהלים על מי מנוחות ובנועם. על ההסכם להיות מקיף ומפורט ועליו להתייחס לרכוש הקיים בעת עריכת ההסכם וכן לרכוש עתידי. יש לבצע הבחנה ברורה בין רכוש אישי – אותו יחזיק רק אחד מבני הזוג, לבין רכוש משותף – שאותו יחלקו בני הזוג שווה בשווה ביניהם. יוער, כי במידה וההסכם ירשם בצורה מפורטת יותר, הרי כך הוא יגשים את מטרתו – למנוע סכסוך כספי בין בני הזוג. היות ומדובר בחוזה והסכם לכל דבר ועניין, הרי שיש צורך באישור פורמאלי, על מנת להעניק לו תוקף. במידה ובני הזוג אינם נשואים, הם יכולים להגיש את ההסכם לאישור אצל נוטריון או בית הדין הרבני או בית המשפט לענייני משפחה. במידה והם נשואים, הם יכולים להגיש את ההסכם לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הדתי.

סיכום:

הליך הגירושין מלווה בהליכים נוספים, ארוכים ולעיתים קשים. ההליך מתחיל להסתבך ולהקשות על הצדדים, כאשר מדובר בכסף שאותו יש לחלק בין הצדדים. כאמור, הסכם ממון הינו בעל תוקף משפטי ומטרתו ליצור וודאות וסדר בעת רגע דרמטי, שהוא פרידה בין השניים. אל מול ניבוי הרעות בדבר מחשבה על פרידה בתחילת דרכם של השניים, יש שיאמרו שמדובר בהסדר המבטיח יציבות וודאות ומכאן – תחושה בטוחה ביחסים. לכן, על מנת להימנע מסכסוכים עתידיים מומלץ כמובן לערוך הסכם ממון עם בן/בת הזוג וכמובן להיוועץ תחילה בעורך דין מומחה בתחום דיני המשפחה.